תמימות
מתוך אינרפדיה - האנציקלופדיה לחסידות וקבלה
| פנימיות הספירות | ||
|---|---|---|
| אמונה | ||
| תענוג | ||
| רצון | ||
| רווח | ||
| בטול | שמחה | |
| רווח | ||
| יחוד | ||
| רווח | ||
| אהבה | יראה | |
| רווח | ||
| רחמים | ||
| רווח | ||
| בטחון | תמימות | |
| רווח | ||
| אמת | ||
| רווח | ||
| שפלות | ||
התמימות היא פנימיות ספירת ההוד, האחד עשרה מבין כוחות הנפש הפנימיים, החמישי מבין שש מדות הלב, והשני לשלשת הכוחות המעשיים.
מדת התמימיות היא הכח המאפשר לאדם להמשיך לאחוז ולדבוק במטרה, אשר נבחנה בשכלו ועוצבה ברגשותיו, גם מול קשיים הנערמים מולה בעולם המעשה, מבלי להישבר.
תוכן עניינים |
תמימות ובטחון
מדת התמימות נחשבת לבת הזוג של כח הבטחון, ועל כן מוגדר מקומם במערכת הספירות בשני הקוים המקבילים - קו ימין וקו שמאל. הבטחון העצמי ניכר כפעיל ויוזם, שאינו חת מפני קשיים עתידיים, כתכונתיו של הקו הזכרי-המשפיע. תמיכתה של התמימות מתבקשת כאשר בטחון עצמי עלול להיעלם בעקבות ירידה אל עולם המעשה. בשלב זה נדרשת בנפש הסכמה חזקה בלב, להמשיך ולצעוד באותה הדרך, ותכונה זו משתייכת לקו הנקבי-המקבל. קשר זה בין שני כחות הנפש רמוז בפסוק "הולך בתם ילך בטח"[1], בו מוזכרת התמימות קודם לבטחון בהקשר של הליכה. הספירות נצח והוד, שפנימיותן בטחון ותמימות, משולות בגוף האדם לרגל ימין ורגל שמאל, ואכן פעולת צעידה מתחילה בדרך כלל עם רגל שמאל.
רמות בתמימות
מוסבר בחסידות כי תמימות ניכרת בשלשה רבדים עיקריים: תמימות הרצון, תמימות הלב, ותמימות המעשה[2]. תמימות הרצון היא שלמות הרצון עד כדי מסירות נפש. תמימות הלב מוגדרת כרצינות (ערינסקייט) וכנות גמורה. תמימות במעשה היא קיום כל הלכות והליכות התורה בדקדוק מלא.
| קוצו של י' | תמימות הרצון |
|---|---|
| י | תמימות הציפיה לישועה |
| ה | תמימות החקירה |
| ו | תמימות הלב |
| ה | תמימות המעשה |
באופן יותר רחב מבואר, כי ניתן לזהות חמישה רבדים, המקבילים למבנה היסודי של ארבע אותיות שם הוי': תמימות הרצון, תמימות הציפיה לישועה, תמימות החקירה, תמימות הלב, ותמימות המעשה (ראה תרשים). תמימות הרצון אינה מאפשרת תודעה נפרדת מה', והאדם נעשה צנור לרצון ה'. תמימות הציפיה לישועה מוגדרת כריכוז כל תשומת הלב לעתיד הטוב הצפוי להתגלות בגאולה השלמה, בגילוי נוכחות ה', כאשר השאלה "ציפית לישועה?"[3] מהדהדת כל העת בתודעת האדם. תמימות החקירה שוללת את חקירת האדם אחר עתידו הגשמי או מזלו הרוחני, ומסגלת את התמיכה בהשגחה ה' הפרטית עליו. תמימות הלב היא יכולת האדם להישאר דבוק בה' גם בעתות משבר ונפילה, ולקבל בתום לב גם את מה שנדמה כהיפך הטוב. יציבות התמימות גם בעת מצבי חיים קוטביים של התרוממות ונפילה מתוארת בדברי דוד המלך בפסוק "אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך"[4]. תמימות המעשה מזוהה כתוצאה מכל רבדי התמימות שקדמו לה, הניכרת במישור ההתנהגות המעשית.
שרש התמימות
בסדר ההשתלשלות מזוהה התמימות עם עולם התהו שקדם לעולם האצילות המתוקן.
בפרט: עולם התהו כולל את עולם העקודים ואת עולם הנקודים, המכונים גם תהו יציב, שאינו נשבר אלא רק מתעלם, ותהו לא יציב הנשבר ומת. התום של עולם העקודים מתבטא בהיות כל האורות שבו עקודים בכלי אחד, בעלי יכולת הבעה אחת ויחידה, וחסרי כל גמישות המאפשרת משחק בין הבעות שונות. כתוצאה מכך נאלמת אותה הבעה יחידה תמה ומתעלמת.
בעולם הנקודים מזוהים לאורות המרובים שבו עשרה כלים שונים, אך הם קטנים מדי מיכולת הכלתם, ולפיכך הם נשברים ומתים. כאן מתגלה התום הבוסרי כמות.
מבין ששת ימי הבריאה, ששת ימי הבנין, מזוהה התמימות עם היום החמישי למעשה בראשית, יום בריאת עופות השמים ודגי הים. עופות השמים הם הביטוי להתרוממות, דגי הים לנפילה אל התהומות, ובריאתם כאחד לכח ההליכה בתמימות מבעד לתמורות החיים הללו.
ערכים משלימים
מקורות נוספים
- סוד ה' ליראיו, עמ' מט, עה, תנ.
- הנפש, עמ' קפז.
- תום ודעת, עמ' יג ואילך.
הערות שוליים
- ↑ משלי י', ט'.
- ↑ דרך חיים לכ"ק אדמור האמצעי פ"ד.
- ↑ שבת לא, א.
- ↑ תהלים קלט, ח.
